מבוא
הדבורה מייצרת ארס רק בהגיעה לגיל חמישה ימים, ותייצר ארס במלוא התפוקה בגילאי 14-16 ימים לחייה. הארס נוצר בבלוטת הארס ומשם נאגר בשלפוחית המשמשת כאיבר קיבול (שק הארס). בזמן העקיצה מועבר הארס דרך תעלות אל העוקץ. העוקץ עצמו הינו חלק ממערכת המין של הדבורה, אצל הדבורה העמלה מערכת המין מנוונת ואת מקומה תפסה התפתחות מנגנון ההגנה על הדבורית (מש' הדבורים).
העוקץ נמצא בפלג גופה האחורי של הדבורה, דרך קבע הוא מוגן ונסתר בתוך גופה ונשלף רק בעת הצורך. גוף הדבורה מגן על העוקץ במעטפת הגנה דמויית שני נדנים.
מבנה העוקץ משונן דמוי מסור, בתקיפת חרקים הדבורה מנצלת מבנה התפתחותי זה של העוקץ כדי להקל על החדירה והעצמת הפציעה בעת שליפת העוקץ בשלמותו.
אולם כאשר העוקץ המשונן פוגש מעטפת חיצונית אלסטית, כדוגמת אפידרמיס היונקים, המבנה הנ"ל הופך מיתרון לחיסרון והעוקץ נתקע. במקרה כזה נאלצת הדבורה להקריב את חייה כדי לנתק את אברי התקיפה מגופה, כלומר העוקץ ושק הארס.
שק הארס מכיל 0.3 מ"ל נוזל שהם 3-4 מיליגרם ארס נוזלי ( 0.1 מיליגרם ארס מיובש).
הארס צבעו שקוף (לאחר ייבוש צבעו צהבהב), טעמו מר ובעל ריח "בננה רקובה".
חומר הארס הינו מסיס מים (אלכוהול מנטרל אותו) ותכולתו כ-80% מים. 20% החומר הפעיל מכילים תרכובות חלבוניות, סוכרים, חומרים אנסטזיים (חומרי הרדמה) ופרמונים.
הארס הוא חומצי בין 5-5.5PH , לאחר כ-20 דק' הארס מתייבש ותוך כך מאבד בין 65-70% מערכו. בתנאי קור במצב מיובש הארס יכול לשרוד אפילו שנים.
חלבוני הארס מתחלקים למס' קבוצות: אנזימים, פוליפפטידים והורמונים. לכל קבוצת חלבונים תפקיד משל עצמה, אך עוצמתו האפקטיבית של הארס עולה כאשר בחלק מהמרכיבים מתגלה מערכת יחסים סמביוטית עם מרכיבים מהקבוצה האחרת. לדוגמא, האנזים פוספוליפז "סולל" את הדרך לחדירתו של הפוליפפטיד מליטין .
רבים ממרכיבי הארס קיימים ומיוצרים בגוף האדם דרך קבע. עובדה המסייעת לארס בפעולתו הבריאה והטבעית על הגוף. ארס הדבורה נוצר בתהליך האבולוציה כמנגנון הגנה של הדבורה כנגד אויביה, אולם נסיון של אלפי שנים הוכיח כי בכוח מרכיבי הארס דווקא להגן ולרפא את גופנו.
מרכיבים מרכזיים בארס הדבורה
אנזימים- היאלורונידז ופוספוליפז. האנזימים הינם מולקולות חלבון גדולות ומורכבות,בגוף האדם קיימים ומיוצרים אלפי סוגי אנזימים המוגדרים ומיועדים לתפקידים ספציפיים. חלקם פעילים בפני עצמם, חלקם זקוקים למתניע (קו-אנזים) כדי להתחיל את פעולתם ובכך לזרז ולסייע לתהליכים וריאקציות בגוף.
פוליפפטידים- מולקולות חלבוניות, פולי (הרבה) חומצות אמינו (לפחות 10). מולקולות בעלות מבנה פשוט יחסית וטעונות מטען חשמלי, עובדה המאפשרת להן להשפיע גם במערכת העצבים.
מליטין– פוליפפטיד בעל הרכב פשוט של 26 חומצות אמינו, מהווה 40-50% מהארס היבש. המליטין בהיותו טעון חשמל גורם לגירוי במע' העצבים. הגירוי מגיע להיפותלמוס, אשר דרך המע' האנדוקרינית (בלוטת האדרנל) גורם להפרשת ההורמון אדרנלין. המליטין מהווה פקטור חשוב באיזון מע' החיסון ובעל תפקיד חשוב בריפוי דלקות כרוניות ואוטואימוניות כדוגמת ראומטיזם.
מליטין במינון נמוך גורם לגירוי בבלוטת ההפרשה הפנימית בכבד, ובכך נגרם דיכוי תגובה דלקתית בגוף. המליטין עצמו כחומר אנטי-דלקתי חזק פי ארבע מקורטיזון. כמו-כן גורם לאפקט הגנה על החלבונים בפלזמת הדם.
אפמין – מורכב מ-18 חומצות אמינו, מהווה בין 2-3% מהחומר היבש בארס. משפיע על מע' העצבים. ביכולתו לעבור את מחסום דם-מוח וכך להגיע למרכזי העצבים ולהשפיע בעומק המערכת. בדומה למליטין הוא בעל השפעות אנטי-דלקתיות והגנת החלבונים בדם.
אדולפין – פוליפפטיד זה הינו אנטי דלקתי כמו קודמיו, אך ניחן בתכונה יחודית – מאלחש. האדולפין מפחית כאבים חזקים, בדיקות הראו השפעה פי 70 מהחומר אינדומטיצין-חומר מאלחש הנמצא בשימוש נרחב ברפואה.
פפטיד 401 ( MCDP )– מורכב מ-22 חומצות אמינו, מהווה בין 2-3% מהחומר היבש בארס. השפעת פעילותו העיקרית היא יצירת תנאים בגוף לשחרור חומרים דלקתיים כמו היסטמין, אך בנוסף משחרר הפרין חומר המנטרל את פעולת ההיסטמין ובכך יוצר איזון מערכתי בתגובת הגוף לארס. מרכיב פפטידי זה הוא כנראה המשפיע ביותר בטיפול בטרשת נפוצה. כמו-כן, בעל השפעה מרגיעה על המוח, נמצא כמרגיע התקפים של יתר פעילות חשמלית במוח (אפילפסיה). בניסוי אצל עכברים עלתה ההשפעה על הזיכרון בטווח קצר.
קרדיופפטיד – מתאפיין בהשפעה מרגיעה על קצב הלב.
היסטמין – תרכובת אורגנית המשתחררת מרקמות התאים (גם תאי דם לבנים יכולים לשחרר היסטמין) כאשר מתרחשת דלקת. גורם לתגובה בעור, אודם (ההיסטמין מדלל ומזרים דם), פריחה ונפיחות.
היסטמין משתחרר כאשר יש תגובה אלרגית. החומר המצוי בארס מדמה את ההיסטימין המופרש בגופנו במבנהו ותפקידו ומכאן שמו . להיסטמין תכונה של הורדת לחץ-דם, עקב תכונתו להרחבת כלי הדם. בכך יעיל גם לכאבי-ראש הנגרמים בין היתר עקב היצרות הנימים.
דופמין – הורמון המשמש כנוירוטרנסמיטר (מוליך עצבי).
השפעתו היא על מע' העצבים האוטונומית, האחראית על פעילות האיברים הפנימיים בגוף, רובה בלתי ניתנת לשליטה ותפקודה בלתי רצוני (מכאן שמה).
הדופמין בעיקרו חומר מעורר הקשור למסלול הסימפטטי אך ביכולתו להיקשר גם לרצפטורים הפאראסימפטטים ולתפקד גם כחומר מדכא.
הדופמין מיוצר דרך קבע בגוף ואחראי על איזון מצב הרוח (עליה בדופמין גורמת להתרוממות רוח).
חוסר בדופמין יוצר הפרעות בשליטה על השרירים הרצוניים (שרירי השלד) המפעילים את האיברים המוטוריים, כדוגמת מחלת פרקינסון.
איזון נכון של דופמין בגוף משפיע לטובה על כושר הלמידה, הקשב והתנועה.
נוראדרנלין – הורמון נוירוטרנסמיטר.
מיוצר באדרנל דרך קבע בגוף. הנוראדרנלין יכול גם להיווצר בפירוק הדופמין, כאשר נוצר עודף דופמין במע' העצבים, הוא נאגר בשלפוחיות בסינפסה ובעזרת אנזים מתפרק לנוראדרנלין.
לנוראדרנלין תפקיד איזוני חשוב (בדומה לאדרנלין) על תפוקת הלב ולחץ הדם. כאשר הלב נדרש לתפוקה רבה יותר עקב מאמץ פיזי או "לוחמה באנטיגן" משתחרר ההורמון המעורר וממריץ את פעולתו.
ניתן לציין שהנוראדרנלין במינון גבוה משפיע גם על מצב הרוח, עירנות ודריכות.
סרוטנין – נקרא גם 5- הידרוקסיטריפטמין.
כמו הדופמין והנוראדרלין משמש כטרנסמיטר בסינפסה, אך בניגוד להם הוא משמש כחומר מעכב בעיקרו, בעל אלמנטים מרגיעים.
לסרוטנין תפקיד באיזון מצב הרוח, שליטה על אכילה, קביעת מצבי ערנות ושינה (קשור גם לחלימה בשינה). בניסוי על קופים התגלה כי חוסר בסרוטנין מגביר התנהגות תוקפנית ואילו לרמה סבירה ומאוזנת של סרוטנין יש השפעה מרסנת לגבי התנהגויות הכרוכות בסיכון בכלל .הסרוטנין גם מווסת כאבים.
ההורמון מלטונין הנגזר מסרוטנין הינו אנטי-אוקסידנט בעל השפעה יתרה על מע' גופנו, משפיע על מערכת החיסון בכלל ומעודד לוחמה בגידולים סרטניים בפרט. מחקרים הראו כי בדמם של חולי סרטן נמצאו רמות נמוכות של מלטונין. המלטונין משפיע על המערכת האנדוקרינית בעידוד ההיפופיזה בייצור הורמון גדילה החיוני להתפתחות רקמות הגוף, במיוחד במקרים של ניווני שרירים וניוון תאי עצב בכלל ותאי מוח בפרט כדוגמת פרקינסון, אלצהיימר ותהליכי הזדקנות במוח.
חומרים נוספים הנמצאים בארס:
פרומונים- חומרי ריח כימיים באמצעותם הדבורים מתקשרות. במקרה זה מטרתו לסמן לכל הדבורים את המטרה.
סוכרים- מטרת הסוכרים להזין את מרכיבי הארס עצמו.
דרכי פעולת הארס על המערכות השונות
מערכת העצבים
העקיצה (הארס) מפעילה תחילה את מע' העצבים שכן גופנו למד להגיב בכאב לחדירת אנטיגן ובכך לאותת למערכות הגוף ולהכניסן לפעולה. הגירוי הראשוני עובד במע' העצבים כאשר הנוירונים הסנסורים (התחושתיים) יוצרים שינוי מתח חשמלי באקסונים. במקרים של פגיעה עצבית כתוצאה מתאונה או טרשת נפוצה תיתכן תגובה עצבית מקומית כדוגמת רפלקס. לעיתים עצבוב כזה גורם לקיפצוצים בלתי רצוניים, תגובות אלו בהחלט רצויות בטיפול ומעידות על נגיעה בנקודה הנכונה. בהמשך עם תהליך הריפוי תגובות אלו יצטמצמו וייעלמו. חלק מהנוירונים מחוברים לאקסונים קרניאליים (המתחברים ישירות ל"מוחות") וגורמים לעצבוב בהיפותלמוס. איבר מוחי זה משמש כמרכז מע' העצבים האוטונומית (פעילות האיברים הפנימיים בגוף), המע' האנדוקרינית (הבלוטות ההורמונליות) וכן על היצרים: רעב,מין,תוקפנות והתגוננות מפני תוקפנות. ההיפותלמוס אחראי על תגובות הגוף לגירויים בכלל, ותפקידו להגיב באופנים שונים תוך הפעלת מע' הגוף בהתאם לצורך. במרכיבי הארס ניתן למצוא הורמונים נוירוטרנסמיטרים המשפיעים בתפקוד מערכת העצבים. טיפול בארס הדבורה תוך שימוש בנקודות דיקור מהרפואה הסינית מפעיל את מע' העצבים ופעילותה גורמת להתפתחותה. רוב ניווני השרירים הינם תולדה של פגיעה עצבית, טיפול זה מונע ומרפא בעיות אלו.
מערכת הדם
ההיפותלמוס מפעיל בשלבים את מערכת הדם. שלב ראשון יוצר היצרות של כלי הדם המקומיים זאת כדי לעכב פעילות האנטיגן.
שלב שני של פעילות מע' הדם הוא יצירת דלקת שסימניה אודם, נפיחות, חום וזרימה מוגברת של דם.
נפיחות: בדרך זו מנסה הגוף לרכז ולבודד את האנטיגן. ואח"כ לבצע ניקוז וסינון הנוזלים ו"שרידי הקרב" (תאי גוף מתים וחלקי אנטיגן) דרך מע' הלימפה.
חום: הגוף מייצר תנאי טמפ' המהווים אקלים נוח יותר ללחום באנטיגן.
זרימה מוגברת של דם: הגוף מזרים דרך הדם ליקוציטים (תאי דם לבנים) כדי ללחום באנטיגן, אריתרוציטים (תאי דם אדומים) וסוכר כדי להזין את התאים הלבנים והרקמות במזון וחמצן.
אודם: כתוצאה מעליית החום וזרימת הדם (האדום) לאזור וכמו כן כתגובה להיסטמין.
הפרשות הגוף מרגע ההעקיצה: 30-60 שניות משתחרר היסטמין מהתאים הלבנים לנוזל הדם (הפלזמה). רמת ההיסטימין עולה פי 20 ממצב רגוע.
5-10 דקות בלוטת האדרנל (יותרת הכליה) משחררת שני הורמונים נוירוטרנסמיטרים אפינפרין ונוראפינפרין (שהם שם נרדף לאדרנלין ונוראדרנלין).
עד 20 דקות, בנוסף לאדרנלין מפרישה בלוטת האדרנל גם הורמונים סטרואידים בעיקר קורטיזון. סטרואידים הם הורמונים הבנויים ממולקולות שומן קטנות. הסטרואידים מיוצרים בגוף באופן טבעי וממלאים תפקיד חשוב בריפוי דלקות כרוניות כדוגמת: ארתריטיס, קרוהן ועוד.
מערכת החיסון
עם זרימת הדם המוגברת מגיעים תאי דם לבנים (ליקוציטים) להתגוננות מפני האנטיגן. תחילה מגיעים תאים לבנים מסוגים שונים, שכן האנטיגן טרם זוהה. ביניהם מגיעים תאים לבנים הנקראים נויטרופילים – כ-70% מהתאים הלבנים בדם והם הראשונים להגיע לאירוע, מונוציט-מקרופגים – תאים היכולים להימצא בפלזמת הדם אך גם ברקמות, תפקידם ללחום בכל אנטיגן שהוא ולאחר פירוקו ובליעתו "להציגו" לתאי דם לבנים אחרים הנקראים לימפוציטים מסוג B שתפקידם לייצר נוגדנים חדשים המותאמים לאנטיגן.
במידה ומערכת החיסון כבר נחשפה בעבר לגורם זה או דומה לו, קיים בגוף מנגנון "זיכרון" המזניק במהירות את הנוגדנים הספציפיים למקרה. נוגדנים אלו נקראים IgG הם מהווים את עיקר המסה של הנוגדנים בדם, יש להם כושר הישרדות ותוחלת חיים ארוכה והם למעשה מהווים את ה"זיכרון החיסוני". גם כנגד ארס הדבורים יש נוגדנים כאלו המיועדים להגיב ספציפית לו. אצל הכוורנים נוגדני IgG מגיעים במהירות רבה יחסית שכן מע' החיסון מאומנת ומזהה את הארס בנקל. תאי הדם הלבנים מתפתחים רובם במח העצם (נקראים לימפוציטים מסוג B ), ומשם נודדים למחזור הדם, קשרי הלימפה או רקמות הגוף בהתאם לייעודם. חלקם מתפתחים בבלוטות התימוס ומכאן שמם לימפוציטים מסוג T . אצל תינוקות וילדים היחס בין בלוטת התימוס למח העצם הפוך, שכן תינוק נולד כאשר בלוטת התימוס מפותחת והיא ממלאת תפקיד מרכזי בייצור תאי דם לבנים ובמע' החיסון בכלל. אך כאשר הילד גדל מתפתחות הבלוטות במח העצם והן תופסות בהדרגה (ועם החשיפה לאנטיגנים) את הבכורה בתהליכי מע' החיסון.
תאי דם לבנים מתמקצעים ומייצרים נוגדנים גם בבלוטות הלימפה ובטחול- איבר זה בנוי רקמה לימפטית ומשמש תפקיד מרכזי בלוחמה וסינון הדם מאנטיגנים.
לאחר השלב הראשון של פעילות מע' החיסון, קרי תגובה לאנטיגן תוך יצירת דלקת מקומית, נכנס לפעולה השלב השני ניקוז הנוזלים מהבצקות (נפיחות) וסינון הגוף במע' הלימפה שמדמה "מע' ביוב מרכזית". מע' הלימפה בנויה כרשת של צינורות דקים (דמויי נימים) המגיעים לרקמות,צינורות אלו מתחברים לגדולים ומרכזיים יותר ובהמשך לצינור הלימפה המרכזי המצוי מתחת לעצם הבריח השמאלי ומשם למחזור הדם.(המע' נראית כדמוית עץ עם שורשים, גזע וענפים). לאורך הצינורות המרכזיים ממוקמות בלוטות הלימפה המרכזיות ומשניות. המרכזים של בלוטות הלימפה נמצאים באזור המפשעה, בית החזה, בצוואר ובטחול. בבלוטות הלימפה מתבצע סינון והפרדה בין המרכיבים השונים שנוקזו במערכת.את הנוזלים מחזירים לרקמות ולפלזמה בהתאם לצורך.
למחזור הדם חוזרים התאים החלבוניים וכל הפסולת הנ"ל מנוקזת לכבד, לטחול ולכליות, שם מתבצעים הסינונים הסופיים של המרכיבים השונים.
רעלנים וחלבונים לטחול ולכבד, מינרלים ונוזלים לכליות. את מערכת החיסון ניתן להמשיל למערכת הביטחון. המערכת מורכבת ממספר מדורים, מ"צבא" המופקד על לוחמה כנגד גורמים חיצוניים כדוגמת וירוסים חיידקים ועוד. מ"משטרה" האחראית לבטחון הפנים, למע' החיסון תפקיד בזיהוי ותיקון פגעים ושיבושים בתוך מע' הגוף כדוגמת סרטן ומצבים של אוטו-אגרסיה בהם הגוף תוקף את מערכות עצמו (מחלות אוטואימוניות). מחקרים אחרונים מראים כי מע' החיסון מהווה פקטור חיוני בהגנה, תחזוקה וריפוי בעיות מוחיות ועצביות בכלל כדוגמת אלצהיימר ועוד. טיפול בארס הדבורה תוך שימוש באלמנטים נוספים באפיתרפיה הינו הטיפול האימונותרפי הטוב, הבריא והיעיל ביותר. פפטידים במרכיבי הארס הינם חומרים אנטי-דלקתיים טבעיים חזקים. דיקור בארס הדבורה מחזק את מע' החיסון באופן כללי תוך הזרקת תרופה אנטי-דלקתית טבעית (ארס הדבורה) ובכך מקל ומרפא דלקות כרוניות, מחלות אוטואימוניות וכשלים נוספים במע' החיסון כדוגמת תסמונת עייפות כרונית ועוד.
- אנטי-דלקתי
- אנטי-דלקות מפרקים
- מאלחש ומרגיע כאבים
- מחזק את מע' הלב
- מווסת את כלי הדם
- מאזן לחץ-דם
- ממריץ ומפעיל את מע' החיסון
- מגרה ומפעיל את מע' העצבים
- מקל ומסייע בניוון שרירים
- אנטי-ויראלי
- נגד גידולים סרטניים
- ריפוי מיגרנה
פעילותו של הארס כה רחבה ומקיפה, כך שכנגד כמעט כל בעיה ומחלה ניתן להשתמש בארס הדבורה. במיוחד כנגד בעיות עצביות, דלקות מפרקים ומחלות אוטו-אימוניות, כדוגמת ראומטיזם וטרשת נפוצה.
ארס דבורים לטיפול בסרטן
טיפול בארס דבורים הוא למעשה אימונותרפיה טבעית התוקף את הסרטן בחמישה ערוצי פעולה, כל זאת מבלי לפגוע בתאים הבריאים:
1.אימונוטוקסין- מליטין, הרכיב המרכזי בארס הדבורה חובר לנוגדן. אימונוטוקסין נצמד לדופן התא הסרטני, חודר לתוכו ומשמיד אותו באופן ישיר.
2.אפופטוזיס – ארס דבורים מעודד השמדה עצמית של תאים סרטניים, למעשה ארס דבורים גורם לתאי הסרטן להתאבד.
3.אנטי-אנג'יוג'נסיס – הגידול "מעוניין" להתחבר ישירות לכלי דם כדי להזין את עצמו. מליטין נצמד לאנזים המעודד את יצירת כלי הדם ומנטרל אותו. ארס דבורים גורם להצטמצמות כלי הדם המזינים את הגידול ובכך גורם להתכווצותו. למעשה ארס דבורים מרעיב את הגידול.
4. תאי הסרטן מתקשרים ביניהם באמצעים כימיים והורמונלים ובכך "מכשירים את הקרקע" לגדול ולשלוח גרורות. ארס דבורים משבש את התקשורת בין תאית ומונע מתאי הסרטן לשלוח גרורות "ולהערים" על מערכת החיסון.
5. ארס דבורים מעודד ייצור של תאי דם לבנים הנקראים אאוזינופילים אשר בין היתר מייצרים היסטמין. אאוזינופילים נוטלים חלק פעיל בחיסול תאים סרטניים.