אפיתרפיה רביד

ravid.bvt@gmail.com
054-5717884

הדבש מהו?

הדבש הינו המזון האנרגטי של הדבורים שכן רובו סוכרים.
את שאר אבות המזון ויטמינים ומינרלים שואבות הדבורים מהפולן.
הרימות צריכות מעט דבש בתזונתן, עיקר תפריטן הוא הפולן שכן בשלב זה "בגלגול החיים" הרימה זקוקה לכל אבות המזון בעיקר לחלבונים לצורך ההתפתחות. הדבורה הבוגרת כמעט ואינה גדלה וזקוקה רק למעט פולן בתזונתה, עיקר תזונתה הוא הדבש המספק בעיקר סוכרים לאנרגיה אך גם ויטמינים ומינרלים.
חומר הגלם להכנת הדבש הינו צוף הפרחים אך הדבורים יכולות לינוק הפרשות סוכריות מעלי הצמחים-מיץ סוכרי זה נקרא "טל דבש". פעולה זו בעיקרה היא תולדה של מערכת יחסים סימביוטית עם כנימות העלה. הכנימות מוצצות את המרכיב הסוכרי מעורקי העלים וכאשר מגיעות לרבייה הן פולטות עודפים המכילים סוכרים ואנזימים ממערכת העיכול שלהן.
הדבש המופק מ"טל הדבש" לוקה בערכו מהדבש המוכן מצוף פרחים. צוף הפרחים (הנקטר) מורכב בעיקר מחד סוכרים אך מכיל גם פחמימות. לצורך הכנת הדבש על הצוף לעבור שני תהליכים כימי ופיזי. התהליך הכימי מתחיל כבר מרגע יניקת הצוף, הצוף נאגר באיבר קיבול הנקרא "קיבת הדבש". באיבר זה פוגש הצוף לראשונה אנזימים ואלו מתחילים בפרוק הסוכרים לגורמים, האנזים אינורטז מפרק פחמימות פשוטות (דו סוכרים וטרי סוכרים) לחד סוכרים, האנזים עמילז (דיאסטז) מצוי אף הוא בקיבת הדבש ולכן מוצא את דרכו אל הצוף, למרות שאין בצוף פחמימות מורכבות כדוגמת עמילנים.
אנזים חשוב נוסף הוא גלוקוז אוקסידז. אנזים זה מפרק גלוקוז לשני מרכיבים החיוניים לשימורו של הדבש (מעבר לריכוז הסוכרים שבו).
המרכיב האחד הוא מי חמצן המשמש כחומר אנטי בקטריאלי, והשני הוא חומצה גלוקונית הגורמת לחמיצות הדבש. החמיצות 3.5-4 PH  מונעת אף היא התפתחות בקטריאלית.
בתוך הכוורת הצוף מועבר מדבורה לדבורה וכך פעילות אנזימטית זו מתגברת. תהליך נוסף שעובר הצוף בטרם יהפוך לדבש הוא התהליך הפיזי, הדבורים מרפרפות בכנפיהן ויוצרות משבי אוויר חם,  ובאופן זה מאדות את עודפי הנוזלים מהצוף עד הפיכתו לדבש.

 

מרכיבי הדבש

מרכיבי הדבש משתנים בין סוג דבש אחד למשנהו שכן מרכיבי הצוף משתנים בין צמח לצמח. ישנם חומרים הנמצאים בחלק וחסרים באחרים, גם המינונים מאותו מרכיב עשויים להשתנות (יותר גלוקוז או פרוקטוז).
בחלק ממיני הצוף נעדרים אנזימים הקיימים באחר, הדבשים הכהים עשירים במינרלים יחסית לבהירים וכו'. אך ישנם מרכיבים המשותפים לכל הדבשים: הדבש מכיל גם ויטמינים, חומצות אורגניות, תמציות אתריות ופלבונואידים (אנזימים שמקורם באבקת הפרחים).

מרכיבי הדבש משתנים בין סוג דבש אחד למשנהו שכן מרכיבי הצוף משתנים בין צמח לצמח. ישנם חומרים הנמצאים בחלק וחסרים באחרים, גם המינונים מאותו מרכיב עשויים להשתנות (יותר גלוקוז או פרוקטוז).
בחלק ממיני הצוף נעדרים אנזימים הקיימים באחר, הדבשים הכהים עשירים במינרלים יחסית לבהירים וכו'. אך ישנם מרכיבים המשותפים לכל הדבשים:

  1. ריכוז סוכרים זהה של כ- 85% , וכ-15% מים.
  2. האנזימים המתוספים למרכיב הדבש ב"קיבת הדבש".

הדבש מכיל גם ויטמינים, חומצות אורגניות, תמציות אתריות ופלבונואידים (אנזימים שמקורם באבקת הפרחים).

התכונות הרפואיות של הדבש

הדבש ביסודו הוא מזון- טעים ובריא, אך לדבש מס' תכונות ומרכיבים המקנים לו יכולות ריפוי.

אנטי-בקטריאלי – הדבש עצמו סטרילי וחף מחיידקים, למעט סוג אחד ממיני הבוטולינום המצליח להתקיים בדבש למרות התנאים שיפורטו בהמשך

 

  1. הדבש הוא חומצי – החומצה הגלוקונית שבדבש יוצרת סביבה חומצית 3-4 PH.

 

  • הדבש מכיל מי חמצן – תרכובת הקוטלת חיידקים.

 

  • ריכוז סוכרים גבוה – הסוכרים בעלי תכונה היגרוסקופית (ספיחת נוזלים). חיידק המנסה להתקיים בדבש יתייבש למוות כאשר הנוזלים מתאו "ינדדו" לתמיסה המרוכזת. פעולה זו נקראת אוסמוזה –השוואת ריכוזי נוזלים דרך קרום.

 

  • צמיגות הדבש גבוהה – עקב מבנהו הסוכרי והמרוכז, הדבש מכיל מעט מים (כ-15% ) ולכן אין הרבה חמצן בדבש. החמצן הוא הגז החיוני לקיום חיים.

 

  • הדבש מכיל פלבונואידים (האנזים "הצהובים") – מרכיב זה מקורו בפולן שהסתפח לדבש. לפלבונואידים יכולת לתקוף ישירות חיידקים.

 

  • אנטי-דלקתי – הדבש מכיל מרכיבים נוגדי חימצון ואנטי- דלקתיים כדוגמת הפלבונואידים.

 

  1. ניקוי רעלים בדם – הפרוקטוז שבדבש נאגר בכבד בצורת גליקוגן. תזונה עשירה לכבד מסייעת לתפקודו בסינון רעלים מהדם, כך שבאופן עקיף הדבש תורם לתהליך
  2. חיזוק מע' החיסון – האנרגיה זמינה לגוף מסייעת לתחזוקה כללית של הרקמות, גם למח העצם ולבלוטות המייצרות כדוריות דם לבנות. גם הפלבונואידים פעילים באופן ישיר כגורם חיסוני. הדבש בשילוב אלמנטים נוספים באפיתרפיה מסייע בריפוי מחלות אוטואימוניות כדוגמת זאבת וטרשת נפוצה
  3. משפיע על מע' העיכול – הדבש מסייע לתפעול טוב יותר של הכבד והלבלב ובכך עוזר ליצור טוב יותר של מיצי עיכול. בנוסף לתכונתו ההיגרוסקופית אינו פוגע בפלורה- רובד חיידקים טבעי השוכן דרך טבע בגוף ומתפקד כמגן על הרקמות. מסייע בטיפול בכיבים במע' העיכול (כדוגמת אולקוס) רצוי בשתית דבש מהול במים, מזרז מטבוליזם – חילוף החומרים בגוף, מאיץ פריסטלטיקת המעי, צריכה מוגזמת בדבש עלולה לשלשל. כמו-כן, מסייע בפירוק אלכוהול
  4. מזון חיוני ללב- הגלוקוז הזמין בתוספת המרכיבים הנוספים בדבש תורמים לפעילות שריר הלב. הפעילות המזינה של הדבש על הלב משפרת את מע' הדם בכלל. הכבד, מעבר לתפקידו כמסנן הדם מרעלים יש לו תקפיד בייצור טסיות הדם וחלבון הנקרא אלבומין, האחראי על שמירת הנפח התקין של הפלזמה, ומניעת דליפה מכלי הדם ויצירת בצקות. במצב של חוסר חמור בתאי דם אדומים, לכבד יכולת לייצר גם תאים אלו. בדבש אלמנטים המשפיעים לטובה על תחזוקת הוורידים ומונע התרחבות, כדוגמת דליות וטחורים. במקרה של טיפול בטחורים רצוי למהול דבש
  5. במים פושרים כשתיה. ניתן גם להספיג טמפון בתמיסה לטיפול מקומי, אך התערבות חיצונית זו עשויה להכאיב. למרכיבי הדבש יכולת להמיס שומנים בדם ולהוריד את רמת הכולסטרול
  6. בעל אלמנטים מרגיעים- בזמן לחץ וכאבים
  7. כושר ריפוי פצעים- הדבש בעל יכולות ריפוי פצעים וכוויות, עקב פעילותו ההיגרוסקופית, מרכיבי החיטוי שבו (מי חמצן) והפלבונואידים המסייעים בלוחמה בחיידקים. מרכיבי הדבש מסייעים בבניית רקמות ורקמת אפיתל (גרנולציה ואפיתליזציה). כמו כן מסייע להחיות את האזור הנגוע בבניית תאי דם. מריחת דבש על האזור הנגוע עם או בלי תחבושת יסייעו לריפוי הפצעים כולל אקנה
  8. ריפוי מחלות בדרכי הנשימה- הדבש מסייע בריפוי דרכי הנשימה העליונה, קרי סינוסים ומערות האף , והתחתונה – קנה וריאות
  9. דלקת סינוסים- הסינוסים בעיקרון הם חללים שתפקידם להקל על משקל הגולגולת. הסינוסים במיקומם וקישורם לחלל האף התפתחו לקחת חלק במנגנון הראשוני של מע' הנשימה (העליונה), קרי סינון האויר בטרם יחדור לריאות. הסינוסים מצופים ברירית המצויה גם במערות האף. בגלל מבנהו הבעייתי של הסינוס הבנוי דמוי מערה רחבה בעלת פתח צר גירוי הגורם לייצור מוגבר של רירית עשוי ליצור גודש וסתימה. טיפול:החדרת דבש מגובש דרך מערות האף כאשר מטים את הראש אחורנית, הדבש נוזל לסינוסים ותורם להחלמתם. טיפול זה מלווה בחוסר נעימות ובכאבים, רצוי לטפל בדבש בצורת אנילציה – מוהלים דבש במים ובסיוע מכשיר המאדה את התמיסה נושמים את האדים דרך האף.

 

  • אסתמה וברונכיטיס- הדבש יעיל בטיפול בדלקות סימפונות הריאה ובטיפול בתגובה אסמתית. האסתמה (קצרת) הינה סימפטום של היצרות הסימפונות וכתוצאה מכך נמנעת אספקת אוויר רווי חמצן לריאה. במקרים קשים של התגובה ניתן למות מחנק. התגובה נגרמת עקב שחרור היסטמין מתאי המסט, הנמצאים בדפנות הסימפונות. גירוי כזה יכול להיגרם ממס' סיבות:אלרגן כדוגמת אבקת פרחים (מצמחים "מאביקי רוח"), קרדית האבק וכו'. אך גם כתגובה לגורמים נוספים כגון: עשן,אוויר קר,מתח נפשי ועוד. ישנה תגובה אסמתית כתוצאה מזיהום חיידקי או ויראלי. הטיפול בדבש נעשה בצורת אנילציה. ניתן לנשום דרך האף, אך גם דרך הפה. גם אכילת דבש או שתיית תמיסת מים ודבש מסייע בטיפול.
  • מסייע במחלת הסכרת- בעזרת הכוונה מבוקרת של מטפל ובמינונים מדודים הגדלים בהדרגה, עשוי הדבש להקל ולהפחית את רמת הסוכר בדם.

 

  1. ריפוי דלקות מע' המין הנשית – במקרה של דלקת וגינלית ניתן להספיג טמפון בתמיסת דבש. מוהלים דבש אקליפטוס במים מזוקקים רפואיים בריכוז של 20%.
  2. טיפול בדלקות עיניים – מוהלים דבש בתמיסת מלח סטרילית לשטיפת עדשות מגע, ניתן לטפל בריכוזים שונים בין 10-30% בהתאם הצורך.

 

סוגי דבש

ארצנו הקטנה שמחציתה שטח מדברי והקיץ החם משפיע על שדות המרעה הצופני גם במרכז וצפון הארץ. עיקר המרעה הצופני מתנקז לתקופת האביב ותחילת הקיץ. עקב צפיפות הבניה (בעיקר במרכז) ותקופת האביב הקצרה צמחים רבים הסתגלו לחלוק שטח גידול עם סוגים שונים מהם, לכן רוב הדבשים בארץ הם פוליפלורים כלומר מורכבים מהרבה סוגי צוף. גם הדבש המוגדר כמונופלורי (ממקור צוף אחד) אינו באמת כזה אלא בעל מרכיב דומיננטי מסוג אחד. ניתן לזהות דבשים רבים בקומבינציות צופניות רבות כמעט כמספר סוגי הפרחים וכל צמח מתאפיין במרכיביו המיוחדים. צמחי מרפא ותבלין ניחנים באלמנטים בריאותיים בעליהם, חלק מאותם מרכיבים ניתן יהיה לזהות גם בדבש, לדוגמא השמנים האתריים שבעלי האקליפטוס ידועים בסגולות הריפוי שלהם לכן יימצאו תמציות אתריות מסוימות גם בדבש.

אקליפטוס- דבש כהה עשיר במינרלים בעל טעם וארומה חזקים. התמציות האתריות של האקליפטוס ידועות בהשפעתן הרפואית על מע' הנשימה, יעיל נגד כאבי גרון ושיעול. דבש האקליפטוס עשיר בפולן ובפרופוליס (שרפי האקליפטוס הינם מקור זמין לפרופוליס). בעל אלמנטים מרגיעים, ממריץ ומעורר את פעולות הלב, מזין את הפלורה במעיים, מחזק את כיס המרה וניחן בכושר חיטוי מיוחד (אנטיספטי).

הדרים – דבש בהיר בטעם עדין. משפיע לטובה על מצב הרוח וטוב למע' העצבים, מע' העיכול ולהתאוששות ממחלת הסרטן.

ערער– יעיל לריאומטיזם ולכליות- מפורר אבנים בכליות ומשתן.

לבנדר– צבעו אדום-סגלגל, טעמו עדין. אנטיספטי במיוחד. טוב למע' הנשימה העליונה והתחתונה- יעיל לדלקת סימפונות (ברונכיטיס), דלקת בקנה הנשימה ואסתמה. טוב לכליות-משתן, משפיע על מע' העצבים והתכווצות שרירים ומרגיע את מע' העיכול-מעיים.

אורגנו– צבעו חום-כתמתם, טעמו חזק. טוב נגד ראומטיזם, מחזק את מע' העיכול, יעיל לאסתמה ולמע' החיסון.

תלתן– צבעו לבן, טעמו עדין, בעל נטיה להתגבשות. יעיל לבעיות שינה-מרגיע,
מרפא בעיות בדרכי השתן ומחלות גניקולוגיות, מנטרל הזעת יתר.

חמניות– טוב למע' העיכול והנשימה התחתונה.

חרדל – עדין בטעמו ובעל תכונת התגבשות.  יעיל במחלות כבד, כיס המרה וכליות. מרגיע שיעול, דפיקות לב ומע' העצבים. ניתן לשימוש כנגד מחלות גניקולוגיות.

קורנית– טוב לטיפול במע' הנשימה- שיעול, ברונכיטיס ומע' העיכול-כיב קיבה ודלקות מעיים.

דבשים רעילים– הרדוף הנחלים המצוי בארצנו ושושנת האלפים (רודודנדרון).